הוגש ע"י עמותת אוויר נקי ב־ד', 01/25/2012 - 22:41.
1. המשרד להגנת הסביבה מנהל מערך של נאמני ניקיון – אזרחים שמתנדבים לתת דו"חות לאנשים וגופים שמשליכים פסולת ברשות הרבים.
2. הם עוברים הכשרה חד פעמית בת שעתיים ע"י המשרד להגנת הסביבה, ולאחר מכן מקבלים תעודת נאמן ניקיון, וסמכות חוקית לתת דו"חות לעברייני ניקיון.
3. נאמני ניקיון רשאים עפ"י חוק לדרוש זיהוי מכל אדם שנראה משליך פסולת ברשות הרבים.
4. בהרבה מקרים נאמני ניקיון לא מעוניינים להתקל במצבים לא נעימים, ולכן נותנים דו"חות רק כאשר הם רואים פסולת מושלכת מרכב, ע"י רישום מספר הרכב ושליחת דיווח למשרד להגנת הסביבה.
5. המשרד להגנת הסביבה מוציא למשליכי הפסולת ברירת משפט, כלומר יש להם 2 ברירות: או לשלם קנס וע"י כך להודות באשמה, או לבקש להשפט, ואז המשרד להגנת הסביבה מגיש נגדם כתב אישום, ונאמן הניקיון בא להעיד בבית המשפט.
6. הצעתנו היא שמשרד הבריאות יקיים מודל דומה – נאמני מניעת עישון.
7. משרד הבריאות יקיים הדרכה חד פעמית למתנדבים, ולאחר מכן הם יוכלו לתת דו"חות לבעלי מקומות שאינם מונעים עישון בשטחם ולמעשנים שמעשנים במקומות ציבוריים.
8. בדומה לנאמני ניקיון - הם אמנם יהיו רשאים לדרוש זיהוי מכל אדם שמעשן במקום ציבורי, אבל סביר להניח שרובם יסתפקו בדיווח על מקום ציבורי שאינו מונע עישון בשטחו, ע"מ לא להתעמת עם אנשים.
9. משרד הבריאות יוציא ברירת משפט לעברייני העישון ע"ס הדיווחים.
10. עבריין העישון יוכל לשלם את הקנס ובכך להודות באשמה, או לבקש להשפט ואז משרד הבריאות יגיש נגדו כתב אישום, ונאמן מניעת העישון יבוא להעיד במשפט.
11. במקביל – ע"מ למנוע מצבים שבהם המחזיק של מקום ציבורי מצד אחד מתיר עישון ומצד שני מנסה לחמוק מעונש, יש לעשות תיקון נוסף בחוק.
12. עפ"י סעיף 2א לחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים, כפי שהוא מנוסח כעת, המחזיק של מקום ציבורי יכול לנצל סעיף זה לרעה ע"מ לחמוק מאחריותו למניעת העישון במקום – לטעון כי הוא פנה למעשנים וביקש מהם שיחדלו לעשן והם לא שעו לבקשותיו (בין אם אכן עשה זאת, בין אם לא עשה זאת כלל ובין אם ביקש ממעשן או שניים כאשר ישנם עשרות מעשנים במקום), ו/או שהוא התקשר למוקד העירוני (במטרה אחת בלבד – לקבל חסינות מדו"חות, כאשר בפועל המשיך להתיר למעשנים לעשן).
13. סעיף 2א לחוק מנוסח בצורה כזאת שממש קוראת לבעלי מקומות ציבוריים לנקוט בפעולות הנזכרות ע"מ להתיר עישון בשטח המקומות מבלי לשלם את המחיר.
14. אין מקום לביטויים כגון "לעשות כל שניתן למניעת עבירות..." או "נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות..." מכיוון שכאשר ב"כ תובע אומר שבמסגרת האמצעים הסבירים ניתן להפסיק את המוסיקה במועדון ולקרוא במערכת ההגברה למעשנים להפסיק לעשן, השופט אומר שדבר זה "מקלקל את האווירה" (מקרה אמיתי – פס"ד מיכאלי ואח' נגד מנדיס).
וכאשר עולה טיעון שהמחזיק של מקום ציבורי יכול לסלק מעשנים שמבקרים במקום מבלי לאפשר להם לחזור, עולה טענה נגדית (ולא נכונה) שלמחזיק של מקום ציבורי אין סמכות לעשות זאת, למרות שבמקרים שבהם אין מדובר בעישון אלא בהתנהגות פסולה ו/או לא חוקית אחרת כגון הטרדה של בחורה בבר, אלימות וכו', המאבטחים יודעים היטב להשתמש בכוח ע"מ למנוע כניסה או להוציא אנשים מהמקום.
15. לכן צריך להגדיר בצורה ברורה שמבקרים שמעשנים במקום ציבורי יוצאו מיידית משטח המקום ע"י המחזיק של המקום או מי מטעמו, וכאשר מדובר בעובדים שמעשנים במקום ציבורי – יינקטו נגדם סנקציות – פעם ראשונה – אזהרה, פעם שנייה – קנס ובפעם השלישית – פיטורין.
חשוב לזכור שעובד שמעשן במקום העבודה חושף את המעסיק לתביעות של אנשים ששהו במקום (עובדים אחרים או מבקרים).
16. כאשר הסעיף ינוסח באופן שלעיל, המחזיק של מקום ציבורי ייאלץ להוציא את המעשנים באופן מיידי, ואם יימצאו מעשנים בתוך שטח המקום שלו – הדבר יהווה ראייה לאי מניעת עישון על ידו.
שיפור משמעותי של אכיפת החוק ע"י נאמני מניעת עישון
1. המשרד להגנת הסביבה מנהל מערך של נאמני ניקיון – אזרחים שמתנדבים לתת דו"חות לאנשים וגופים שמשליכים פסולת ברשות הרבים.
2. הם עוברים הכשרה חד פעמית בת שעתיים ע"י המשרד להגנת הסביבה, ולאחר מכן מקבלים תעודת נאמן ניקיון, וסמכות חוקית לתת דו"חות לעברייני ניקיון.
3. נאמני ניקיון רשאים עפ"י חוק לדרוש זיהוי מכל אדם שנראה משליך פסולת ברשות הרבים.
4. בהרבה מקרים נאמני ניקיון לא מעוניינים להתקל במצבים לא נעימים, ולכן נותנים דו"חות רק כאשר הם רואים פסולת מושלכת מרכב, ע"י רישום מספר הרכב ושליחת דיווח למשרד להגנת הסביבה.
5. המשרד להגנת הסביבה מוציא למשליכי הפסולת ברירת משפט, כלומר יש להם 2 ברירות: או לשלם קנס וע"י כך להודות באשמה, או לבקש להשפט, ואז המשרד להגנת הסביבה מגיש נגדם כתב אישום, ונאמן הניקיון בא להעיד בבית המשפט.
6. הצעתנו היא שמשרד הבריאות יקיים מודל דומה – נאמני מניעת עישון.
7. משרד הבריאות יקיים הדרכה חד פעמית למתנדבים, ולאחר מכן הם יוכלו לתת דו"חות לבעלי מקומות שאינם מונעים עישון בשטחם ולמעשנים שמעשנים במקומות ציבוריים.
8. בדומה לנאמני ניקיון - הם אמנם יהיו רשאים לדרוש זיהוי מכל אדם שמעשן במקום ציבורי, אבל סביר להניח שרובם יסתפקו בדיווח על מקום ציבורי שאינו מונע עישון בשטחו, ע"מ לא להתעמת עם אנשים.
9. משרד הבריאות יוציא ברירת משפט לעברייני העישון ע"ס הדיווחים.
10. עבריין העישון יוכל לשלם את הקנס ובכך להודות באשמה, או לבקש להשפט ואז משרד הבריאות יגיש נגדו כתב אישום, ונאמן מניעת העישון יבוא להעיד במשפט.
11. במקביל – ע"מ למנוע מצבים שבהם המחזיק של מקום ציבורי מצד אחד מתיר עישון ומצד שני מנסה לחמוק מעונש, יש לעשות תיקון נוסף בחוק.
12. עפ"י סעיף 2א לחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים, כפי שהוא מנוסח כעת, המחזיק של מקום ציבורי יכול לנצל סעיף זה לרעה ע"מ לחמוק מאחריותו למניעת העישון במקום – לטעון כי הוא פנה למעשנים וביקש מהם שיחדלו לעשן והם לא שעו לבקשותיו (בין אם אכן עשה זאת, בין אם לא עשה זאת כלל ובין אם ביקש ממעשן או שניים כאשר ישנם עשרות מעשנים במקום), ו/או שהוא התקשר למוקד העירוני (במטרה אחת בלבד – לקבל חסינות מדו"חות, כאשר בפועל המשיך להתיר למעשנים לעשן).
13. סעיף 2א לחוק מנוסח בצורה כזאת שממש קוראת לבעלי מקומות ציבוריים לנקוט בפעולות הנזכרות ע"מ להתיר עישון בשטח המקומות מבלי לשלם את המחיר.
14. אין מקום לביטויים כגון "לעשות כל שניתן למניעת עבירות..." או "נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות..." מכיוון שכאשר ב"כ תובע אומר שבמסגרת האמצעים הסבירים ניתן להפסיק את המוסיקה במועדון ולקרוא במערכת ההגברה למעשנים להפסיק לעשן, השופט אומר שדבר זה "מקלקל את האווירה" (מקרה אמיתי – פס"ד מיכאלי ואח' נגד מנדיס).
וכאשר עולה טיעון שהמחזיק של מקום ציבורי יכול לסלק מעשנים שמבקרים במקום מבלי לאפשר להם לחזור, עולה טענה נגדית (ולא נכונה) שלמחזיק של מקום ציבורי אין סמכות לעשות זאת, למרות שבמקרים שבהם אין מדובר בעישון אלא בהתנהגות פסולה ו/או לא חוקית אחרת כגון הטרדה של בחורה בבר, אלימות וכו', המאבטחים יודעים היטב להשתמש בכוח ע"מ למנוע כניסה או להוציא אנשים מהמקום.
15. לכן צריך להגדיר בצורה ברורה שמבקרים שמעשנים במקום ציבורי יוצאו מיידית משטח המקום ע"י המחזיק של המקום או מי מטעמו, וכאשר מדובר בעובדים שמעשנים במקום ציבורי – יינקטו נגדם סנקציות – פעם ראשונה – אזהרה, פעם שנייה – קנס ובפעם השלישית – פיטורין.
חשוב לזכור שעובד שמעשן במקום העבודה חושף את המעסיק לתביעות של אנשים ששהו במקום (עובדים אחרים או מבקרים).
16. כאשר הסעיף ינוסח באופן שלעיל, המחזיק של מקום ציבורי ייאלץ להוציא את המעשנים באופן מיידי, ואם יימצאו מעשנים בתוך שטח המקום שלו – הדבר יהווה ראייה לאי מניעת עישון על ידו.