הצעת חוק ראמ"ה: מדידה, הערכה ואיסוף מידע - עכשיו תורכם להגיב!

לעניות דעתי אין לקדם חוק זה מחשש לפגיעה בכבוד האדם וחרותו.
מאגר שיחזיק במידע רב לגבי תלמידים לא טוב מהרבה סיבות,כדלקמן:
*במידה והתלמיד ישתפר לטובה עדיין יהיה עברו מוזכר "מעל הנייר".
*מידע על משפחתו.
*מידע לגבי מצבו הכלכלי.
*מקרי אלימות וכו'
להזכירכם, את התוכנה של משרד הפנים שנפרצה וניתנה להורדה באינטרנט עם כול המידע עלינו.
במידה ומידע זה ייפרץ, מידע זה עלול לפגוע בתלמיד בעתיד. כגון:
בקבלה למוסד לימודים גבוה.
בקבלה לעבודה מסויימת בעתיד.
או שירצה להגיש מועמדות לגבי תפקיד ציבורי/ממשלתי,ואז מתחריו יעשו הכול כדי להכפיש את שמו וישתמשו בכול הדרכים כדי להפיל את מועמדתו לרבות פריצת מאגר זה.

הדיון על חוק ראמ"ה כבר עובד לעייפה. אני מציעה לאתר אותנו הגולשים בנושאים חדשים.
הדיון משמים, לא מחדש ומעייף.

נשמח לקרוא על נושאי חינוך אחרים.

שלום,

איני מבין מה מטרת איסוף הנתונים, אך אני בהחלט יכול לחשוב על מספר דברים טובים שאפשר להשיג מנתונים שאינם משוחדים.

ההסתייגות העיקרית שלי, ומחינתי זה ... go / no go היא נגד החוק במידה ואינו כולל את כלל מוסדות החינוך, כולל אלו השייכות למפלגות הדתיים / חרדים.
אולי דרך חוק זה ניתן יהיה לכלול את מוסדות החינוך הזרים הללו באשכול מוסדות החינוך הארצי.

כמו שכתבו רבים לפני מלבד בעיות אבטחת מידע -ראו מקרה דליפת מאגר משרד הפנים.

אני לא חושב שזה ראוי שגוף אחד יחזיק את כל הנתונים ובמיוחד נתונים על תלמידים.

לכתבה על דליפת המאגר לחצו כאן

מה פתאם ובאיזה רשות יתכן מצב שמשרד ממשלתי יקטלג ילדים לפי חלשים וחזקים?
מי קובע מה זה חלש וחזק משרד החינוך וציוניו?
אם משרד החינוך רוצה להשביח את עצמו שיעלה משכורות למורים, יתן קביעות ויביא אנשים טובים למערכת, שיחזק את הקשר בין התעשיה וביה"ס ושיפסיק להתקע 20 שנה אחורה.
מה פתאם לעשות את זה על גב הילדים?
מה פתאם לקטלג ילדים לפי חלש חזק טוב ורע?
ומה פתאם להכניס את זה למאגר ממוחשב ממשלתי, שמתי שהוא- וזה רק עניין של זמן- יפרצו אליו האקרים ויפיצו את המידע לכל דורש. הרי ידוע שרמת אבטחת המידע הממשלתית היא נמוכה ביותר, ושהיו לא פעם ולא פעמים פריצות לאתרי הממשלה.
זה חוק שלא יעבור בשתיקה בציבור הרחב. זה חוק שמי שתומך בו יש לו אינטרס להרויח ממנו על חשבון הציבור, או לחילופין לא מבין דבר וחצי דבר באבטחת מידע ומחשבים

מה חדש? יישר כח על הנסיון לדאוג לחינוך בארץ.

בעד חוק רמא"ה

ראמ"ה דוגלת בשקיפות מלאה בכל פעולותיה, ולכן שמחנו להימנות עם הנחשונים שקפצו לתוך אתר "שיתוף" שמוביל השר מיכאל איתן.

הדיון החשוב שהתקיים כאן בימים האחרונים לימד אותנו רבות על הלכי הרוח, ועל כוחו וחשיבותו של דיון ציבורי פתוח, בשתי סוגיות חשובות השלובות זו בזו: מדידה והערכה לשם שיפור החינוך בישראל יחד עם שמירה מוחלטת על הגנת הפרטיות.

ראמ"ה מאמינה שהחוק המוצע משיג את האיזון הנדרש בין השניים. אנו נעמיק עוד את הבדיקות המקצועיות סביב נושא שמירת המאגר, ונביא את מסקנותיהן לידי ביטוי בתקנות שייקבעו על-ידי שר החינוך בתיאום עם שר המשפטים.

ראמ"ה שחרתה על דגלה, מיד עם הקמתה, את המוטו "מדידה בשירות הלמידה", קנתה הודות לאיכות, למקצועיות ולשקיפות של עבודתה את אמון מערכת החינוך כולה, גם של אלה שמדידה והערכה אינם בדיוק "כוס התה" שלהם. אנו סמוכים ובטוחים שנזכה לאמון דומה בהמשך הדרך גם מצד כל נוטרי הפרטיות.

ראמ"ה הוקמה במאי 2005 על-פי החלטת ממשלה, כיחידת סמך במשרד החינוך המדווחת ישירות לשר החינוך. ראמ"ה פועלת כיום מכוח הסמכויות הנתונות למשרד החינוך ולשר החינוך בנושאי חינוך.

באחרונה הושלמה טיוטת חוק ראמ"ה, והיבטים מסוימים של החוק נדונו ע"י המשתתפים בפורום שיתוף זה. ניסינו לרכז להלן שאלות ותשובות למספר נושאים שעלו ע"י המשתתפים בפורום (בחלוקה לשלושה פרקי על):

א. מדוע נדרשת עצמאות לראמ"ה?

שאלה: לשם מה צריך את חוק ראמ"ה?
תשובה: חוק ראמ"ה נדרש בכדי להבטיח קיומה של מערכת מקצועית, עצמאית ובלתי-תלויה, שתמדוד ותעריך את ההישגים – הלימודיים, הערכיים והחינוכיים - של מערכת החינוך, ותסייע להנהגת משרד החינוך לקבל את ההחלטות הנדרשות על בסיס נתונים מהימניים ומקצועיים, ולא פחות חשוב: תפרסם את ממצאיה לציבור.

שאלה: מדוע חשוב שראמ"ה תהיה עצמאית?
תשובה: עצמאותה של ראמ"ה הינה אינטרס ציבורי: א. מעמדה העצמאי של ראמ"ה בא להקנות לה חופש פעולה מחקרי בתוך מערכת החינוך. ב. עצמאותה של ראמ"ה בפרסום מחקריה מבטיחה שקיפות מלאה ואי-תלות.

שאלה: מדוע ראמ"ה צריכה להיות חלק ממערכת החינוך, ולא מהלמ"ס או ממשרד מבקר המדינה?
תשובה: ישנן מספר סיבות להקמת ראמ"ה כגוף עצמאי הנסמך דווקא למשרד החינוך: א. במבנה הארגוני הנוכחי, מתאפשר למשרד החינוך לקיים דיאלוג בונה, ישיר ושוטף עם ראמ"ה, להגדיר שאלות חינוכיות מרכזיות ולקבל תשובות ממוקדות ומבוססות נתונים בנושאים המרכזיים המעסיקים את המערכת; ב. קיימת סכנה כי מדידה חיצונית למשרד החינוך תהיה "מדידה לשם מדידה" המנותקת מצרכי השדה והמטה, בניגוד למודל הנוכחי של "מדידה בשירות למידה"; ג. הערכה חינוכית הינה התמחות מקצועית מיוחדת, ובראמ"ה נמצאים מיטב המומחים בהערכה חינוכית. כך, יכולה הרשות לסייע לקברניטי מערכת החינוך לפרש את התוצאות ולהמליץ על כיווני פעולה, באופן שהופך את מחקריה לאפקטיביים ומקדמים את כלל המערכת.

ב. מדוע נדרשת מדידה חינוכית?

שאלה: לשם מה בכלל צריך למדוד – אנו יודעים בדיוק את מצבה של מערכת החינוך!
תשובה: האמירה השחוקה "לא ניתן לנהל/לשפר את מה שלא מודדים" נכונה גם למערכת החינוך. שיפור החינוך בישראל, צמצום הפערים ומניעת אלימות, מותנים בניטור מקצועי ושוטף של מערכת החינוך על כל מרכיביה וגווניה. רק בקרה שוטפת מבטיחה טיפול ראוי והולם בבעיות באופן נכון, בדוק ומקצועי.

שאלה: מה עיקר פעולותיה של ראמ"ה?
תשובה: פעילותה של ראמ"ה נוגעת בעיקר למדידה, לאורך זמן, של תוצרי מערכת החינוך והמידה בה המערכת משיגה את היעדים שקבעה לעצמה (ובכללם קידום הישגים, צמצום פערים והקטנת האלימות). ראמ"ה מהווה גורם מקצועי מוביל ומנחה בכל הנוגע למדידה והערכה במערכת החינוך. ראמ"ה מפתחת כלים סטנדרטיים להערכה מסכמת ומעצבת, למיון ולתמיכה בהחלטות חינוכיות ומעמידה אותם לשימוש לכלל המערכת. להלן תיאור עיקר פעילות ראמ"ה:

• מבחנים בהיקף רחב, שאלונים וסקרים: פיתוח מבדקי אוריינות ומיומנויות יסוד; מבחני מיצ"ב ומבחני החמ"ד; מבחנים בינלאומיים; משוב ארצי מדגמי ;מבחנים לאוכלוסיות מיוחדות; מבדקים ושאלונים שיוגדרו מעת לעת.
•מדידה והערכה מעצבת בשירות הלמידה: בניית מאגרי משימות; בניית כלים להערכה מעצבת לשירות המורה.
• מחקר ופיתוח: פיתוח מתודולוגיות וכלים סטטיסטיים לשיפור התהליכים של בניית הבחינות וצינונן; פיתוח מאגר של כלי הערכה מגוונים.
• דיווח לציבור והעמדת מאגרי מידע ונתונים לרשותו: פרסום דוח שנתי; הפקת דוחות בית ספריים למנהלים; העמדת מאגרי נתונים ומאגרי מידע ארציים לרשות הציבור וקהל החוקרים.
• הנחיית המערכת בתחום של הערכה ומדידה. הערכת סגלי הוראה: תכנון הכשרה בנושאי הערכה ומדידה של רכזי הערכה בית-ספריים, מורים ומנהלים ובעלי תפקידים במחוזות וברשויות. פיתוח כלים להערת מורים ומנהלים
• הערכת פרויקטים והתערבויות חינוכיות: הערכת פרויקטים בעלי היקף ארצי רחב כגון יישום התוכנית הלאומית בחינוך, תהליך הטמעת מבדק קריאה וכתיבה בכיתות א', הערכת רפורמת "אופק חדש" ועוד.

שאלה: לשם מה חשובים שאלוני האקלים והסביבה הפדגוגית?
תשובה: שאלוני האקלים הבית-ספרי והסביבה הפדגוגית מספקים למערכת מידע חשוב ביותר על הסביבה בה מתרחשת העשייה החינוכית – ידוע כיום שהאקלים והסביבה הלימודית הינם גורמים מרכזיים להצלחה חינוכית. שאלונים אלה "מודדים את החום" של מערכת החינוך. זאת ועוד הם מספקים מידע לבניית תכניות התערבות, הקצאת ימי הדרכה והשקעת משאבים - שנועדו לקדם נושאים חשובים אלו. שאלונים אלה מהווים הזדמנות פז לתלמידים להביע עמדתם לגבי הקורה בבית הספר, להשמיע את קולם ולהשפיע -- הנתונים המקובצים הנאספים מתלמידים מאוגדים באופן בלתי-מזוהה בדוח המוגש לכל בית הספר ולפיקוח.

שאלה: יש הטוענים כי המדידה אינה חזות הכל – האם אין מה שלומדים חשוב יותר ממה שמודדים.
תשובה: נכון! לכן ראמ"ה חרתה על דיגלה עם הקמתה את המוטו "מדידה בשירות למידה" שלאורו היא פועלת. לפי חזון זה, מדידה והערכה הם אמצעי ולא מטרה בפני עצמה, המדידה חשובה רק כאמצעי להשגת יעדי מערכת החינוך. המדידה מספקת כלים לבקרה על תהליכים ועל תוצאות של התערבויות שונות. אחד היעדים של ראמ"ה הוא לספק למערכת החינוך ולבתי הספר כלים למדידת הישגי תלמידיהם ולהערכת התקדמותם. שימוש בכלים אלה מסייע לבתי הספר בהבנת התהליכים ועשוי להנחות את פעולותיהם העתידיות. במסגרת מדיניות זו ראמ"ה יזמה מערך משולב של מדידה פנימית וחיצונית – מערך משולב זה מאפשר ליהנות מהיתרונות של כל אחד מסוגי הערכה אלה.

שאלה: בכל דבר טוב יש גם דבר רע, האם יש החולקים על חשיבותה של המדידה ?
תשובה: איננו מכירים אנשי מקצוע שחושבים כי יכולה להתקיים למידה ללא כל מדידה והערכה. ראמ"ה מודעת היטב לכל המחקרים, כולל העדכניים שבהם, על היתרונות והחסרונות של מדידה. זו הסיבה שראמ"ה בנתה מערך מדידה המיועד להביא למיצוי התועלת מהמדידה, תוך מזעור ההשלכות השליליות שלה. זאת באמצעות שילוב של הערכה מעצבת ומסכמת, ושילוב של הערכה פנימית וחיצונית. זאת ועוד: ראמ"ה פעלה דווקא להפחתה בעומס המבחנים החיצוניים, לצמצום כמות המבחנים המועברים על-ידי רשויות מקומיות וגורמים אחרים. ולהעמדת כלי הערכה מקצועיים לשימוש פנים בית ספרי.

ג. על חוק ראמ"ה והגנת הפרטיות

שאלה: כיצד נשמרים הנתונים במאגר המידע?
תשובה: מאגר המידע של ראמ"ה מנוהל על פי ההוראות המחמירות של חוק הגנת הפרטיות. ככלל, המידע המזוהה הנאגר במאגר נשמר רק ככל שהדבר נדרש לצורך תפקידי ראמ"ה. המידע המזוהה הכלול במאגר הוא חסוי, לא מפורסם ולא נמסר לאחר. מידע שאינו נחוץ עוד נמחק מהמאגר ללא דיחוי. עפ"י הצעת החוק הוראות מפורטות בדבר אופן ניהול מאגר המידע והגישה אליו יקבעו בהתייעצות עם אנשי מקצוע מומחים בתחום מאגרי המידע והגנת הפרטיות. ההוראות יעוגנו בתקנות יקבעו שר החינוך בהתייעצות עם שר המשפטים. שר החינוך בהסכמת שר המשפטים ימנה ממונה על הפרטיות בראמ"ה אשר תפקידו לפקח על כל תהליכי האיסוף והאגירה ולוודא את ביצוען של התקנות. בנוסף, ימונה נציג משרד המשפטים במועצת ראמ"ה אשר ייעץ לראמ"ה בנושא זה.

שאלה: לשם מה יש צורך בשאלוני אקלים מזוהים ומדוע לא להסתפק בזיהוי הכיתה שבה הועברו השאלונים?
תשובה: הצורך בזיהוי לא נועד להתבוננות ברמת הפרט אלא נועד לצורך ללמוד מתוך המחקר על הקשר שבין האקלים הבית ספרי לבין נתוני רקע של תלמידים, ובינם לבין הישגים. המטרה היא ללמוד על מגמות מערכתיות לאורך זמן בסוגיות חשובות כמו נשירה, מוטיבציה, תמיכה הורית ועוד. ללא זיהוי אפשר "למדוד את החום הממוצע בכיתה" אבל לא ניתן לזהות קבוצות של ילדים שהמערכת צריכה להשקיע בהם יותר. זאת ועוד, "כיתה" אינה קבוצה קבועה – הילדים שנבחנו בכיתה ה' בשנה מסוימת יתפזרו בהמשך בין כיתות שונות. בכל מקרה בו מועברים שאלונים מזוהים, הנתונים יאספו באורח מאובטח ומקודד המפריד בין המידע לבין זהות הנשאל, תוך הקפדה מלאה על חיסיון הנתונים ואי מתן גישה לנתונים מזוהים. כמו כן, בכל המקרים האלו אין דיווח על הנתונים ברמת הפרט. ולבסוף, חשוב להדגיש כי לא כל סוגי השאלונים מזוהים, הזיהוי נעשה רק כאשר הדבר נדרש לשם הבנת הנתונים וקבלת החלטות כאמור.

שאלה: האם אתם בונים פרופילים של ילדים שבהם ייעשה אחר-כך שימוש לא נאות?
תשובה: חד משמעית, לא!!! אין בראמ"ה, ולא יהיו לה בעתיד, פרופילים של תלמידים כפרטים. הנתונים המעניינים את ראמ"ה ואת מערכת החינוך, הינם נתונים לגבי קבוצות תלמידים, למשל תלמידים מרקע חברתי-כלכלי שונה, מגזרי שפה, מגדר, מחוזות – נתונים לגבי כל משתנה שיכול לסייע באיתור מוקדי קושי ופערים במערכת החינוך במטרה לפעול לצמצומם.

שאלה: מה מבטיח לנו שהמידע הנאסף בשאלונים (ונשמר במאגר הנתונים) לא ידלוף?
תשובה: תהליכי איסוף הנתונים ושמירתם במאגר מתבצעים תוך הקפדה מלאה על הנחיות חוק הגנת הפרטיות ותקנות מאגרי המידע הנלוות לו. החוק מבהיר את התהליכים הללו ובפרט: 1. הפרדה מלאה בין הפרטים המזהים לבין המידע; 2. מערכת הרשאות מחמירה המאפשרת גישה לפרטים מזהים רק למספר מצומצם של עובדי ראמ"ה קבועים וזאת אך ורק על פי ההכרח; 3. מעקב מלא אחרי המורשים לגשת למידע; 4. מחיקת הפרטים המזהים לאחר פרק הזמן המזערי הנדרש; ועוד. התקנות המפורטות של תהליכי האיסוף והשמירה במאגר המידע יקבעו על ידי שר החינוך בהתייעצות עם שר המשפטים. שר החינוך בהסכמת שר המשפטים ימנה ממונה על הפרטיות בראמ"ה אשר תפקידו לפקח על כל תהליכי האיסוף והאגירה ולוודא את ביצוען של התקנות.

שאלה: האם נכונה הטענה כי הכנת הצעת החוק נעשתה הרחק מעין הציבור?
תשובה: ההיפך הוא הנכון! נוסח החוק נמצא בהכנה כבר מזה שלוש שנים (זאת בהמשך להחלטת ממשלה מ-2007 להקים צוות בינמשרדי, בראשות מנכ"לית ראמ"ה, שתפקידו להגיש לממשלה הצעת נוסח חוק). לפני שנה וחצי הופץ תזכיר החוק לכל הגורמים הרלוונטיים, ולבד ממשרד המשפטים, לא התקבלו לגביו הערות מהותיות. מאז, במשך שנה וחצי נוספות, ישב צוות משותף לראמ"ה, למשרד החינוך ולמשרד המשפטים כדי להשלים את נוסח החוק, בעיקר בכל הנוגע לאיסוף מידע ושמירתו. הצעת החוק המוגשת עתה היא על דעת כל הגורמים שהיו שותפים לניסוח החוק, כולל משרד המשפטים.

תכנון לטווח ארוך, בחינוך ובתחומים אחרים, יכול להישען אך ורק על נתונים בדוקים. איסוף נתונים שיטתי ומבוקר ילמד את מערכת החינוך רבות על תפוקות מערכת החינוך והקשר שלהן למשתנים שונים. ביצוע שינויים במערכת החינוך, וכולנו יודעים ששינויים כאלה נדרשים מאד, תתאפשר אם יהיה גוף נתונים משכנע התומך בשינויים אלה.

החוק במתכונתו הנוכחית נותן תשובות מספקות לגבי הגנה על זכויות הפרט והחוששים מדליפת נתונים אישיים מוזמנים לקרוא אותו ולהציע שיפורים בתחום זה, אך חבל שהחששות ימנעו קבלת חוק חשוב זה.

לטעמי הקמת גוף מחקרי בתוך משרד החינוך היא טעות. משרד החינוך הוא גוף ביצועי, הוא לא צריך לעסוק במחקר, בשביל כך האקדמיה מקבלת תקציבים, וזה תפקידה. יש פה זליגה גדולה מדי של מחקר אקדמי לתוך משרד החינוך הביצועי.

בהחלט יש מקום למחקר מצומצם בהתאם לצורך, כמו שיש לשכה מרכזית לסטטיסטיקה לצורכי הממשלה השונים, אבל הקמת מחלקה מיוחדת היא טעות. אין להפוך את העיקר לטפל, על משרד החינוך להתמקד בביצוע, ולא במחקר. ועל המחקר הנצרך להעשות במסגרת גוף מחקר ממשלתי כמו הלמ"ס, או על ידי מוסדות אקדמאיים שונים (אפילו בתשלום).

בנוסף לכך, החסרונות שיצוצו אם יוקם גוף כזה עולים בהרבה על התועלת שיביא, שגם היא מסופקת, חסרונות שכבר פורטו בו בהרחבה (פרטיות בעיקר).

התעסקות יתירה של משרד החינוך במחקר במקום בביצוע והתמקדות בנעשה בפועל, עלולה לגרום לו להפוך לגוף יותר ויותר מנותק מהנעשה בשטח, ותשליך על התדרדרות כללית של מערכת החינוך, אם מתוך חוסר קשר לשטח, ואם בגלל עודף פעולות בעלות כיוון מחקרי.

במקום להקים גוף מחקר, יש לתת אמון רב יותר בשכבה הפועלת בשטח, המורים והמנהלים, להאזין ולתת חשיבות לתיאורם את השטח, והמלצתם לפעולות הנדרשות. על פי התרשמותי, ישנו כיום נתק רב מדי בין הדרגים הגבוהים במשרד החינוך לבין הדרגים בשטח של המורים והמנהלים.

ניסיתי להצביע במסך הפתיחה. מסיבה לא מובנת לי רק האפשרות "נגד" מגיבה לקליק, האפשרות "בעד" אינה מגיבה. ניסיתי גם בדפדפן אקספלורר וגם בדפדפן כרום.
מזכיר לי ימים בהם היה אפשר להצביע רק למפלגה אחת....
מה קורה?

ניהול מערכת החינוך של מדינת ישראל הינו משימה כמעט בלתי-אפשרית, שאולי רק תפקידו של ראש ממשלה בישראל קשה ממנה.
כולנו מזדעזעים מההישגים הנמוכים של ילדי ישראל במבחנים הבינלאומיים, כולנו נבוכים כשמסתבר שהמצטיינים שלנו נופלים מעמיתיהם בעולם, כולנו מתביישים שמדינת ישראל נמצאת בראש רשימת הפערים בהישגים, וכולנו חרדים מהאלימות הגואה והמתפשטת בקרב בני הנוער בבתי-הספר ומחוצה להם.
אין פתרונות קסם לכל האתגרים הללו – הם מחייבים עבודה קשה וסיזיפית, הם מחייבים אמון ואחריותיות משותפים לכל הנוטלים חלק במעשה החינוכי: הציבור הרחב, הורים, תלמידים, מורים, מנהלים, מפקחים, חוקרים, וכל דרגי הניהול במערכת החינוך. והם מחייבים גם מדידה והערכה.
האמירה "מה שלא נמדד אינו ניתן לניהול" הפכה לקלישאה חבוטה, אך היא נכונה תמיד ובמיוחד במערכת החינוך המורכבת שלנו. בכדי שמערכת החינוך תוכל להשתפר היא חייבת למדוד את עצמה: לא רק את התלמידים, אלא בעיקר את שיטות הלימוד, את ההוראה, את הסביבה הלימודית, ואת האקלים הבית-ספרי. מדידה זו חייבת להתקיים בצורה עקבית לאורך זמן.
בימים האחרונים מתנהל בשם הגנת הפרטיות מסע מתוקשר נגד הצעת חוק הראמ"ה – הרשות הארצית למדידה ולהערכה בחינוך, שתוגש בקרוב לאישור הממשלה והכנסת.
החוק נועד להשיג שתי מטרות: א. לעגן את קיומם של מדידה והערכה מקצועיים במערכת החינוך; ב. להבטיח את עצמאותה ואי-תלותה של הראמ"ה, שהוקמה בשנת 2006 בהמלצת ועדת דוברת, הן בעבודתה והן בפרסומיה.
המסע התקשורתי מובל בשם חשש מפגיעה בפרטיות הילדים, והוא מוזן בהפחדות ובטיעונים שאינם נכונים: ראמ"ה אינה אוספת מידע מזוהה שיכול להפליל לכאורה את התלמיד או את חבריו (כמו למשל שימוש בסמים ובאלכוהול או נקיטת אלימות – מידע זה נאסף בצורה בלתי-מזוהה); שום מידע רפואי אינו נאגר למעט תנאי היבחנות מיוחדים לתלמידים הנדרשים לכך (והרי ללא נתון זה כל ניתוח של הישגים יהיה מוטה, מוטעה ומטעה); נאמר לילדים במפורש שהם רשאים לדלג על שאלות בשאלוני האקלים וכו'.
לא ניתן ללמוד על מצב המערכת מבלי לקשר בין הישגים וסביבה לימודית, ובמיוחד אי-אפשר לנטר מגמות על-פני זמן, אם המבחנים והשאלונים אינם מזוהים. הערכת רפורמת "אופק חדש" שבוצעה על-ידי ראמ"ה (השלב הראשון שכבר בוצע והניטור השוטף שלה בשנים הבאות) הינה רק דוגמא אחת מני רבות לצורך בזיהוי המבחנים והשאלונים.
פיתרונות לאבטחת מידע ובהם קידוד זהות התלמידים הם כמובן תנאי הכרחי. אני מניח שגם את החשש מאגירת מידע בלתי-מוגבלת בזמן ניתן להפיג, למשל, על-ידי מחיקתו שנה או שנתיים לאחר סיום התיכון. כך ניתן גם להבטיח בחוק שהמידע לא יימסר לשום גורם או רשות (כמו למשל לצבא).
הדיון בהצעת חוק הראמ"ה הפך מדיון סביב חוק חינוכי-ערכי לדיון סביב חוק למאגר מידע. הגנת הפרטיות הינה צורך מקודש, אבל חובה על המדינה להגן גם על עתיד החינוך של ילדינו. ללא מחקר חינוכי מקצועי מסוג זה המתבצע על-ידי ראמ"ה מאז הקמתה, הנעזר במאגר מידע מאובטח ומוגן, יהיה קשה לקבל החלטות טובות יותר במערכת החינוך ולנטר התערבויות חינוכיות חיוניות. הרי גם הבטחת עתיד ילדינו היא ערך מקודש לא פחות.

שלום וערב טוב! ראשית ברכות על האתר החדש אשר מפגיש את האיש הפשוט מקרן רחוב
עם הטכנולוגיה אשר מאפשרת לו לחוות דעתו על ענייני דיומא.
ראשית כל כאדם אשר השכלתו דידקתית לכאורה אנסה ללבן את דבריי בפשטות
הרעיון הוא מחד גיסא להחזיר את מושכות המחנך לדרכו הטבעית בכך שכאשר האינדיקציה על X
או Y תהיה חשופה לפי הגדרות חוזר משרד החינוך זה או אחר הכלים הדיאגנוסטיים שיחולו על
אותו מחנך יהיו נתונים לידיו או ברשותו
מאידך גיסא עליה וקוץ בה כאשר נפרצים ומתנפצים האוירה השוררת כיום ובפרט על ילדינו במוסדות
החינוך אני שואל באיזה תובנות חדשות ובאיזה כלים כאשר אינדיקציה מסוימת מכוונת לשרת כלי או
כח מסוים אשר יהיה כפוף לחוזר מסוים יוכלו לאכוף את אותו תלמיד אלים ומסוכן
רבותיי עם כל הכבוד לשלטון העם ולמחוקק זהו לדעתי האישית במקרה הרע ניצוצות של פשיזם
מודרני ללא הגדרות במקרה הטוב בקרת איכות בחסות אחינו הגדול הרואה ואינו נראה
הדרך היחידה להרתיע ילדים אלימים ומסוכנים הוא בראש ובראשונה השלטון
שהוא ממשלת ישראל ומשטרת ישראל שהם המוסמכים הבלעדיים
לסלק לצמיתות נגע זר ומנוכר וטיפולו במסגרות אחרות
הכותב כתב כאן את דעתו האישית בלבד ללא הקשר או קישור וללא השכלה אקדמית בתחום

תודה רבה

די להפחיד את הציבור בטענות שווא וסרק כאילו החוק מסוכן.

החוק ראוי ואינו מסוכן.

חוק ראמ"ה נועד לעשות סדר בבלגאן. האם סדר משמעו מסוכן? למי מסוכן?

טיוטת חוק ההסדרים מבשרת את השרשת השימוש במושגים כלכליים מובהקים במערכת החינוך. המלצות ועדת דברת הזדחלו למערכת, השתרשו עם הקמת ראמ"ה (הרשות הארצית למדידה והערכה) ותוקעים כעת עוגן סופי באמצעות חקיקה, כל זאת למרות הכשל שאותותיו ניכרים בשטח כבר עתה

בסוף השבוע אושר תקציב המדינה. תוך קיצוץ בתקציב הביטחון ובמטרה מוצהרת להעביר משאבים לחינוך .

ניתן היה לחשוב כי הגיע המפנה, אולם עיון ב טיוטת חוק ההסדרים 2011 – 2012 , אשר פורסמה רגע לאחר העלאת פוסט קודם שלי בנושא, ואשר באה במקביל לחוק התקציב , מראה את העמקת המצב הקיים.

אחד מסעיפי החוק הוא "שיפור העמקת המידע של מערכת החינוך". מעיון בטיוטא מתברר שמה שהולך ומשתנה הוא השפה - שימוש במושגים תשומות ותפוקות, מושגים כלכליים מובהקים, הולך ותופס חלק נכבד בשיח ה 'חינוכי'.

ניתן למצוא כאן רשימה ארוכה של "תשומות"- 'החומרים' הבסיסיים מהם מורכבת המערכת ואשר לגיטימי שתרצה לדעת - מספרי מורים , מספרי תלמידים, כיתות , הסעות וכו'

ומולה רשימה קצרה (להחריד) של "תפוקות":

- שיפור ההישגים בבחינות המיצב

- שיפור ההישגים בבחינות הבינלאומיות

- אחוז הזכאות לבגרות

- שיעורי נשירה

- סלקטיביות בית הספר

- נוכחות תלמידים ומורים

- אקלים בית ספרי: אלימות, קשר מורה – תלמיד וכו'

זהו!

ללא מתן אלטרנטיבות חינוכיות לתלמידים שונים ,ללא שיטות הוראה מגוונות,ללא יעדים ערכיים, ללא חינוך לחשיבה, ללא חינוך לסקרנות וללא תכניות ייחודיות הן לימודיות והן חברתיות אשר יגרמו לתלמיד ל 'חדוות הלמידה בוודאי ללא תפוקות לא מדידות כמו התלהבות, מוטיבציה, תחושת ייעוד אצל המורים וכדומה (שיעורי מוסיקה, מלאכה, ציור, חקלאות וכו' של פעם כבר מזמן הפכו למשהו ארכאי).

במאמרו 'ההונאה העצמית והמדד הכוזב של בחינות הבגרות'(2008) כתב מנדי רבינוביץ מנהל תיכון הדסים :

"כמו באותו סיפור חלמאי על היהודי שחיפש את הגרוש מתחת לפנס, נוטות מערכות לחפש מדדים להצלחתם על פי מה שאפשר ונוח למדוד. אם יש שותפים שגם להם המדידה נוחה אזי המלאכה קלה שבעתיים. על פי רוב אותם מדדים אינם נוגעים למטרות הליבה של הארגון , והם נעשים למטרה בפני עצמה שאליו מכוון כל הארגון. קברניטי המערכת גם יודעים להסביר לא רע כיצד אותה מטרה משרתת מעלה נעלה ממנה וכיו"ב.

בשלב מאוחר יותר, משלא סיפקו המדדים אפילו את אותה סחורה כוזבת בשבילה נבנו, דואגת המערכת לטפל במדדים עצמם, והיא מתקנת ומכיילת אותם כדי שימשיכו למדוד אותה כפי שהיא."

כבר עכשיו ניתן לראות עד כמה צדק מנדי רבינוביץ ולא רק בהקשר לבחינות הבגרות, אליהן כיוון את מאמרו, אלא גם לגבי הסעיפים השונים של התפוקות הנדרשות.

לאחרונה התפרסמו מספר ידיעות אשר מצביעות על הכשל הנובע מהמדיניות הרואה בתפוקות הנ"ל את יעדיה.

ועוד פוסט אשר פורסם בהקשר לחוק ההסדרים החדש והעמקת המדידה וההערכה.
שוב, כיוון שהקישורים לא עובדים, אני מקשרת למקור כאן:
http://cafe.themarker.com/post/1683228/

מנהלים המעבירים שעות ממקצועות 'לא חשובים' למקצועות שבהם נערכים מבחנים ארציים. כאן וכאן,
תלמידים מתקשים אשר מתבקשים לא להגיע ביום בחינת המיצב,"כדי לא לבייש את הפירמה. כדי לא להוריד את הממוצע." (שרית עוקד כאן )
מנהל אשר גילה לתלמידיו את התשובות למבחני המיצ"ב (כאן),
הנהלת תיכון בגבעתיים אשר העלתה את ציוני המגן לקבוצת תלמידים אשר נכשלה לאורך כל השנה, רק על מנת להעבירם, כדי שיוכלו לעמוד במסגרת ציון הבגרות, וכמובן לדווח על עליה ב'זכאות' (כאן).

יהיו שיטענו כי מדובר במעידות מקומיות, אלא שגם המערכת עצמה דואגת לטפל במדדים , לתקן ולכייל אותן כפי שצפה רבינוביץ' -

לפני שבועיים הראיתי כי משרד החינוך משתבח בעלייה של 1.7% באחוזי הזכאות בעוד שחישוב פשוט מראה כי מבחינה סטטיסטית לא היה שינוי מהותי באחוזים אלה (אחוז הזכאים לבגרות השנה הוא 46.1 ואילו ממוצע של 6 השנים האחרונות הוא 46.4% עם סטיית תקן 1.56).

לאחרונה פורסם כי חל זינוק של 40% בשיעור התלמידים הנושרים מבתי הספר. נתון מדהים אותו אני נוטה לייחס גם למערכת ממוקדת המבחנים, שבה נמאס לתלמידים הסופגים כישלונות חוזרים ונשנים.
מתברר שהנתון 'הסודי' הודלף ומשרד החינוך מיהר "לטפל" בבעיה - אור קשתי מדווח כי "משרד החינוך משנה את הקריטריונים כדי לצמצם את מספר הנושרים מבתי הספר. בכירים במשרד נקראו לפוליגרף כדי לאתר את מדליפי נתוני הנשירה"....

בידיעה נוספת מדווח אור קשתי שבדיקת הפוליגראף הייתה בניגוד להנחיות היועץ המשפטי.
עצם הרצון להעלים את המידע אומר דרשני, מידע שמשרד החינוך היה אמור למסור ללא הדלפות, לפי חוק 'חופש המידע'

התופעה שבה כ ו ל ם עוסקים בחינוך , החל מדברת , דרך נערי האוצר, אנשי תעשייה אנשי עסקים ועד לנגיד סטנלי פישר, גורמת לכך ש 'תשומות ותפוקות' הופכת לשפה השגורה גם בתחום החינוך.

ואילו חוק ההסדרים ממשיך את הקו שהתוותה ועדת דברת אשר המלצותיה נדחו בעבר על ידי ארגוני המורים.

המלצות ועדת דברת החלו להזדחל לתוך המערכת בקצב הולך וגובר, השתרשו עם הקמת ראמ"ה (הרשות הארצית למדידה והערכה) ותוקעים כעת עוגן סופי באמצעות חקיקה, כל זאת למרות הכשל שאותותיו ניכרים בשטח כבר עתה כפי שהודגם, ולמרות הזעקה של כל מי שמגדיר את עצמו כמחנך ומבין את הנזקים שהחקיקה הזו גורמת.

פורסם לראשונה באתר 'עבודה שחורה'

החוק המוצע נשמע על פניו כרעיון מעולה: הנותנים שייאספו יישמרו בנפרד מהפרטים המזהים של התלמידים, המאגר בו יישמרו יהיה מאובטח.

אולם, המציאות מראה כי בכל הנוגע למאגרי מידע ממשלתיים, הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. המציאות מוכיחה כי כל מאגר מידע שניתן להדליפו או לעשות בו שימוש לרעה, דולף. כך עם מרשם האוכלוסין, כך עם מאגר המידע של משרד התחבורה ועוד.

אני לא מוכן להפקיד את השמירה על סודיות המידע הנוגע לילדים של כולנו בידי אנשים ונשים שאינני מכיר, שאין לי מושג מה הם מוכנים לעשות תמורת בצע כסף, טובות הנאה או סתם רצון לעזור לחבר שזקוק למידע הזה לצרכים כאלו ואחרים.

עצרו את החוק בטרם יהיה מאוחר מדיי.

חוק ראמ"ה נחוץ למערכת החינוך. מבחני המיצ"ב נותנים כלי נהדר בידי בתי הספר כדי למדוד את עצמו ביחס לבתי ספר אחרים במחוז ובכלל במישור הארצי. כלי זה אינו יכול להיות יעיל אלמלא דרך הביצוע שלו, דרך איסוף הנתונים.

מנהלים ומורים מדווחים על שביעות רצון מאופן הפעלתו של הכלי.

בס"ד

רק החינוך החרדי ראוי ונכון ורק תלמידיו יודעים גמרא ותורה שהם הדברים החשובים.
כל השאלות של הליבה שרמ"ה רוצים לשאול, הן לא טובות. אסור לשאול ילדים שאלות על המלמדים. זה חינוך רע מאוד שילד יכול להגיד דיבה של הרבנים,המלמדים והמורים.
בשביל מה צריך יהודי טוב ללמוד חשבון או שפות של הגויים ??
המשנה והגמרא כתובות בעברית ובארמית. רק את השפות האלו צריכים ללמוד ילדי ישראל.

יסלח לי שאני כותב באינטרנט הזה....

זה לא הוגן שדברים שאדם עשה בבית הספר יוכלו לרדוף אותו גם שנים לאחר מכן.
אדם שסיים את בית הספר - צריך שהמידע אודותיו ימחק.

כעובדת במערכת החינוך אני רוצה לציין את התועלת הרבה של דוחות המיצ"ב הנשלחים לבתי הספר אחת לשנתיים.
הדוחות הם מאירי עיניים, מפורטים וברורים. כוללים ממצאים מפורטים לגבי אקלים והישגים. הדוחות הם כלי עבודה עבור צוות בית הספר שמלווה אותנו באופן הדוק. מאפשר לנו לקבל החלטות לגבי תכנית העבודה... היכן להשקיע יותר משאבים בשנה נתונה.
לא פעם שוחחתי עם תלמידיי על המצ"ב ועל השאלונים שנכללים בו.
הם לא נתפסו על ידי תלמידיי כחודרניים. נהפוך הוא -- האם מילאו אותם בהנאה. אולי בגלל האקלים החיובי ששורר בבית הספר....

האם יש הסוברים שצריך לפגוע בעבודת קודש זו??

חשוב שמנהלי בתי הספר יזעקו! תהיה כאן ירידה לטימיון של כלי עבודה משמעותי וחבל...

תנו למשרד החינוך לבצע את עבודתו....

כאם לשני ילדים הלומדים במערכת החינוך, ברצוני להבהיר, כאן, באופן ברור שאינו משתמע
לשתי פנים, אין לי כל בעיה עם חוק ראמ"ה.
חוק ראמ"ה אינו פוגע בצנעת הפרט, כאם אני מאמינה כי על ילדיי לדווח על המתרחש בתוך מערכת החינוך לדרג הממונה ולא להסתיר את המתרחש בין כותלי בית הספר.

בית ספר מבוקר הוא בית ספר מצליח, ברור לי שאם ילדיי יחששו לדווח על המתרחש בתוך בית הספר, בית הספר יפספס את המטרה האמיתית לשמה הוא קיים.

לסיכום, אני בעד חוק ראמ"ה.

בפוסט זה אשר פרסמתי באוקטובר 2009 ב'קפה דה מרקר' העלתי ספק לגבי המחקרים המשתמשים במדדים כמותיים במערכת החינוך.
כיוון שהקישורים לא עולים כאן, אני מביאה את הקישור למקור הפוסט.
http://cafe.themarker.com/post/1271603/

מה משפיע על הישגי התלמידים? השאלה עולה לאור היעדים שהציב משרד החינוך, בהם שיפור ההישגים במבחנים בינלאומיים וב'זכאות לבגרות' לצד חיזוק הערכים ומאבק באלימות (מצגת "ממשלת ישראל מאמינה בחינוך").

ברשומה זו אשתדל לעמוד בשתי מטרות במקביל-

לנסות לענות על השאלה המוצגת בכותרת.

להעלות ספק לגבי המחקרים המשתמשים במדדים כמותיים במערכת החינוך.

שביט ובלנק ('הארץ 6.10.09 ), טוענים כי הצפיפות, שכר המורים הנמוך והפערים הכלכליים הם המשפיעים על ההישגים, בעוד " למשמעת התלמידים בישראל השפעה מעטה על הישגיהם בלימודים.

דו"ח מקינזי ,האורים והתומים של ראש הממשלה, טוען טענה הפוכה - את ההישגים ניתן לייחס לשיפור בסטטוס וכן לשיפור ההוראה בעוד שהצפיפות בכיתה "לא משפיעה כמעט כלל על תוצאות התלמידים, מלבד בגילאים מאוד נמוכים". גם "שכר טוב הוא לא בהכרח המרכיב הכי חשוב ומשמעותי למוטיבציה של המורים. מחקרים מראים כי רוב האנשים שעומדים להיות מורים עושים זאת מטעמים אידיאולוגים"

למי להאמין?

ואולי להקשיב לרחשי ליבי, לניסיון שלי, להתרשמויות שלי?

נכון, זה לא מדיד, לכאורה גם לא אמין, אך האם לא צריך להתייחס בספקנות גם למחקרים המנסים לכמת נושאי חינוך?

1. משמעת - האם אפשר לכמת אותה? ואיך אפשר לבודד אותה משאר הגורמים?

תוצאות המחקר אומרות ש"גם עלייה ניכרת ברמת המשמעת בבתיה"ס בישראל לא תשפר את ההישגים". האומנם?!

מהי בכלל משמעת?

האם להתייחס לגורמים בלתי מדידים הקשורים למשמעת עצמית - שקדנות, מוטיבציה ללמוד,הקשבה, צייתנות, או לגורמים מדידים כמו איחורים והיעדרויות? האם דווקא 'מדד האלימות' הוא המדד למשמעת המשפיעה על ההישגים בלימודים? ובאיזו מידה אפשר להתבסס על "מידע מתלמידים, מורים ומנהלים על סוגים שונים של בעיות משמעת ואלימות" כפי שעשה המחקר?

כל מורה מנוסה מכיר את הקושי לתת ציון התנהגות ועד כמה הוא סובייקטיבי. ציון זה הוא יחסי לסביבה - ילד שנחשב פטפטן ומפריע בכיתה אחת , שקטה, ייחשב ממושמע בכיתה אחרת 'מופרעת'. על אחת כמה וכמה השוואת מידע מילדים בחברה אחת השונה מהשנייה. גם הדיווחים של המנהלים והמורים, בהם נעזר המחקר, לא בהכרח אובייקטיביים. האם לא ייתכן שמנהל יעדן את התשובות, אפילו בצורה בלתי מודעת? הרי לא נעים להציג את בית ספרך כבית ספר אלים...

כל בית ספר שונה ממשנהו ועל כן המדגם לא הומוגני והמחקר בעייתי.

ואלימות? האם היא גורם או אולי פועל יוצא של העדר ההישגים והכישלון של תלמיד מתוסכל, משום שלא עמד בשאיפות של החברה - אם זה משום שנותב למסלול שלא מתאים לו (אפרופו העדר חינוך מקצועי) ואם זה משום שהוא חסר מוטיבציה פנימית, משמעת עצמית, או האם העדר גבולות גרמו לאלימות?

מוטיבציה פנימית ,משמעת עצמית, אחריות ושקדנות - הם בין הגורמים העיקריים המשפיעים לדעתי על ההישגים. אלה נובעים מאופיו של התלמיד ומסתייעים בהורים, בחברים ,בחברה וגם במשרד החינוך.
סביבה השואפת להישגיות, תחרותיות, זו הרואה בהישגים הלימודים יעד שיש לשאוף אליו , פחות וותרנית ויותר דורשת, מדיניות הרואה בצד הזכויות גם חובות, כל אלו משפיעים על המוטיבציה של התלמיד להצליח ולהגיע להישגים.

2. הצפיפות. כאמור יש סתירה בין המחקר של שביט ובלנק לבין דו"ח מקינזי באשר לחשיבותה.
צפיפות רבה משנה את ה 'אוירה הלימודית' בכיתה. השאלה האם היא ניתנת למדידה?

האם היכולת של התלמיד הבודד לשאול שאלות ולחילופין המוכנות של המורה להקשיב ולענות להן, נפגמת מהצפיפות ועד כמה 'נבלע' התלמיד הבודד בתוך כתה צפופה? .

לדעתי צפיפות משפיעה על המשמעת, על ההקשבה, על הספק החומר ואפילו על האלימות וכפועל יוצא על ההישגים. ישנן אמנם מדינות במזרח, בהם הצפיפות גבוהה ולמרות זאת הישגים גבוהים -אלא ששם המנטאליות שונה.

3. המעמד של המורה ושכרו - המעמד קשור ליחס למבוגר, להורה, למתן כבוד לזולת, ליחסה של החברה להוראה ולמורים.

חשובה גם שביעות רצון של המורה מעבודתו, המושפעת גם ממניעים אידיאולוגיים, אבל גם קשורה לשכר, לסביבה הפיזית בה הוא עובד, לסמכויות המוענקות לו וגם למעמד שלו...

השאלה האם מורה שמשתכר טוב מכיר בערך עצמו ומעורר כבוד גדול יותר אצל התלמיד? האם החברה מכירה בערך המורה המשתכר יותר?

גם הביקוש ללימוד הוראה קשור לשכר, למעמד בחברה, ליחס החברה למורים, ואלו קשורים לכישורים הנדרשים בעת קבלה להוראה, למיון המועמדים ועוד ועוד..האם ניתן לנתק אותם זה מזה ולבחון אותם במדדים כמותיים?
דו"ח מקינזי מוריד, כאמור, את ערכו של השכר וקורא להעלות את מעמד המורה על ידי פרסום. האם פרסום שאין מאחוריו מסר אמין יחזיק מעמד?

השבוע עסק אתר 'עבודה שחורה' בשאלת קביעת סטנדרטים במערכת החינוך - בראיון עם ד"ר דן גבתון, ראש החוג למדיניות ומינהל בחינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת ת"א, הוא מצליח לראות היגיון בקביעת סטנדרטים וטוען שהשד נורא - אבל לא כל כך. למרות הסתייגותו ממקינזי הוא מצטט את המנכ"ל : 'מה שלא נתן למדוד - לא נתן לשפר'. כי אם אי אפשר לברר בכלי תקף היכן אתה עכשיו, לקבוע ערכית שאתה לא במקום טוב, לשנות, ולדעת מה עשה השינוי , איך נדע?"

חיזוק, לא ישיר, מכיוון לא צפוי , מצאתי במחקר של הסטטיסטיקן הממשלתי פרופ' יצחקי ושותפיו "על מגבלה ברמת דירוג ההצלחה של קבוצות במערכת החינוך" - "קיימים מצבים רבים שבהם הכימות בעזרת מדד (למשל ממוצע הציונים בכיתה) נותן תחושה מוטעית שאפשר למדוד ולדרג קבוצות באופן אובייקטיבי ומדויק, בשעה שלמעשה הנתונים הבסיסיים אינם מאפשרים למדוד ולדרג אובייקטיבית. מבחינה הזו הנזק שיכול להיגרם משימוש במדדים כמותיים עלול להיות גדול מאי השימוש בהם, שהרי הדרוג המוטעה נותן לנו בטחון בתוצאות הדירוג בשעה שאם היינו יודעים שלא ניתן לדרג הרי שהיינו ערים לכך שייתכנו מצבים מוטעים ומטעים..."

להבנתי, אפשר למדוד גובה של הר, אפשר למדוד את טמפרטורת האוויר בפסגה, אבל אי אפשר למדוד כמה ההר יפה, אי אפשר למדוד את השמחה שאתה חש כשהגעת למעלה מול הנוף הנפתח .

אפשר לבדוק כמה כסף שולם עבור דו"ח מקנזי, לספור כמה סניפים יש למוסד הזה, אבל אי אפשר למדוד איפה זה חינוך וכמה זה טוב.

ואילו ההישגים? אלו מושפעים גם מהמשמעת, גם מהצפיפות , גם משכר המורים ומעמדם וגם מדרכי ההוראה.

בואו נלמד מנסיון העבר שלנו כאזרחי אדמת ישראל עם הממשלה של אדמת ישראל...
מה זכור לנו טוב מכך?? אני אישית לא זוכר כלום טוב מכך,שום דבר טוב לא זכור לי שהממשלה עשתה או ניסתה לעשות לתושבים וזה הצליח ואהבו את זה... לא כך? בואו נהיה ריאלים,הרי לא תתפלאו אם יחליטו שם גם לקחת כסף ממשלמי המסים על השיתןף פעולה בין הממשלה לאזרח...
וגם אם יהיה שיתוף כזה בפועל,על פני השטח זה יהיה פעיל כראוי אבל אתם באמת חושבים שמישהו שם בכנסת יסתכל על זה? כמובן שאם זה ישרת אינטרסים אישיים של מישהו שם אז בטח שיסתכלו על זה אבל אם זה רק לטובת האזרח ובואו נגיד האזרח מהמעמד הנמוך,אל תצפו לשיתוף פעולה...
ובכן שהממשלה הזו לא תתפלא למה יותר ויותר אזרחים מהשורה הראשונה לא רואים עצמם כפופים לה,למה הזעם גואה בקרב האוכלוסיה,חוץ מלהישאר חייב לצה"ל כי זו החובה המוסרית שלנו אנחנו כבר מזמן שכחנו את מחוייבותנו לממשלה,מישהו מאיתנו כבר באמת בוחר בבחירות?
דעה שלי זה לא לשתף פעולה עם הממשלה הזו... יש דרכים יצירתיות יותר לשיתוף פעולה...

מה זה השטויות האלו "מידע רגיש" ?
לילדים שלי אין שום מידע רגיש!! וגם לא לילדים שלכם !!!

אני סומכת על משרד החינוך שישאל רק את השאלות הראויות!

וגם אם מישהו שם יחרוג קצת, אז מה האסון ?? בעוד 10 שנים מישהו יגלה שגנבו לבת שלי את הסרגל מהילקוט כשהייתה בכיתה ד'.....

כל ההתבכינויות של השמאלנים יפי הנפש על המידע שעלול להיחשף--- סתם מעמידות את שומרי הפרטיות באור מגוחך.

לי לא ידוע על שום מידע "רגיש" שיש לילדיי !!

משרד החינוך וראמ"ה-- תשאלו את ילדיי כל מה שנחוץ בכדי לסייע להם, לעמיתיהם ולדור הבא !!

תודה !!

להלן כמה הערות:

1. האם אין גוף במשרד החינוך שאחראי על הנושאים הללו? אם אין, שהשר יקים יי מחלקה שתעסוק בזה: תנתח ותמליץ על דרכים לשיפור (אין סיבה שגופים אחרים מחוץ למערכת החינוך לא ישתפו פעולה). ובאחריותו יהיה לקבל החלטות על סמך ההמלצות לצורך שיפור.

2. אם החלטתם להקים גוף כזה, ממליץ להאריך את תקופת המינוי של החברים ל - 5 שנים ולא להסתפק ב - 3 שנים. 3 שנים עוברות מהר ולא מספיקים ללמוד את הנושא.

3. בכל מקום בהצעת החוק כתוב שהרשות רשאית לאסוף נתונים. אבל אין פתרון למה קורה כשאין הסכמה, הרשות רשאית אבל העובד/ התלמיד/ ההורה מתנגד.

4. האם קיימת הגנה של עובדים היוצאים נגד המערכת? הנתונים אומנם חסויים, אבל יש מקרים שניתן לפרסם, רצוי גם להתייחס לנקודה הזו.

לא ברורה על מה ההתנגדות לחוק כ"כ חשוב.
הרי שמערכת החינוך לא יכולה לחיות בתוך בועה המנותקת מהמציאות של עצמה.
כיצד ניתן לטפל בבעיות האמיתיות, ללא מסד נתונים מהימן.
כל טענה על פגיעה בצינת הפרט מגוכחת עד מאוד , שהרי טענה שכזו פוגעת בזכות לחינוך
ובזכות לקבלת שיוויון הזדמנויות.
חוק ראמ"ה מבקש לתת מענה לתלמידים חלשים ואי אפשר יהיה לעשות זאת מבלי ניתוח מעמיק של בעיות היסוד המצויות במערכת החינוךכנ"ל בנושא האלימות וקידום ההשגים הלימודיים.
"האם אתה לוקח שיעורים פרטיים?" "מה אתה עושה בשעות הפנאי האם אתה קורא?"
הן שאלות מתבקשות ומתחייבות.
יתרה מכך הן שאלות אשר מצביעות על כך שהמערכת מנסה להתמודד עם הבעיות ולפתור אותן.
ואם, אל תפריעו להם!!!!!!

אני מאוד מתנגדת להצעת החוק הזאת

חוק ראמ"ה צריך להיות חשוב לכל הורה אשר ילדיו לומדים במערכת החינוך.
מדובר בחוק אשור אמור לאסוף נתונים מהימנים מהשטח לצורך בחינת מערכת החינוך.

מדינה, בה הפערים הולכים וגדלים, חייבת לתת מענה לאוכלוסיות החלשות שבה.
ברור כי הורים חזקים יכולים להעניק לילידהם שיעורים פרטיים, מה שמותיר את התלמידים החלשים ללא מענה.

כיצד מערכת החינוך תדע לנתב את תקציביה אם לא תהא לך תמונה מהימנה על המתרחש
בתוך בית הספר ומחצוה לו.

מי שטוען כי שאלות מסוג של קבלת שיעורים פרטיים יש בו כדי לחדור לפרטיות, מבקש להפקיר את החלשים.

חוק ראמ"ה מתבקש במדינה שהפערים הולכים וגדלים בין שכבות האוכלוסיה שלה.

חשוב להבטיח את עצמאותה של ראמ"ה במחקר ובפירסומים.
חשוב מאוד לאבטח ברמה המקסימאלית את המידע הנאסף על תלמידים.
חשוב להפריד במידת האפשר בין פרטים מזהים למידע אחר, ולהשתמש בפרטים במזהים רק לצורך מעקב וניטור.
יש לדאוג לכך שהחוקרים עצמם לא ידעו מי הילד - אלא רק פרטים החשובים למחקר (גיל, מין, מצב סוציו-אקונומי וכדומה).
אני מסכימה עם פרופ' בלר באומרה שאין התקדמות בחינוך ללא איסוף מידע, (וניתוח ומחקר של המידע הנאסף), אך יש כמובן להקפיד בענייני צנעת הפרט.

סוף סוף חוק ראוי , נכון ונאור , משהו שעשוי לקדם אותנו אל המאה ה-21, כמו הרבה מדינות מתקדמות. לא עוד קביעת מדיניות חינוכית שמתבססת על תחושות בטן ו"אמונות הציבור", או לחילופין מחקרים מטעם ושתוצאותיהם מנחמות אך מוטות ומטעות. סוף סוף יקום גוף מקצועי, שיידע , כך מקווה , לתת תשובות רציניות לשאלות רציניות. ולכל המודאגים, אתם לא מגזימים קצת? מתייחסים למידע שנאסף כאילו מדובר במידע רגיש (קראתי בעיון את החוק, ובאופן חד משמעי קיימים סייגים שימנעו מאיסוף מידע כזה ומידע אחר יאסף רק מקרב תלמידים שהוריהם אינם מתנגדים לכך). חוץ מזה, בכל מידע שאוספים קיים סיכון מסויים שיום יבוא והוא ידלוף או ישמש לרעה (איזה מידע כבר נאסף שיכול לעשות נזק?אבל נניח), בקיצור הפתרון לסכנות האלו הוא פשוט לשמור על המידע טוב יותר. לא שמעתי איש מהמתנגדים אומרים שאסור לאסוף מידע רפואי בקופת חולים, או מידע אישי בבטוח לאומי, למה ? כי מידע זה משמש כדי לתת שרות לציבור. כך צריך לראות גם את איסוף המידע לצורך מחקר חינוכי מקצועי, כסוג של שרות לציבור ! בשביל לתת שרות טוב, צריך להיות מוכן לקחת סיכונים. במקרה זה, המטרה ראויה, והסיכון (בסייגים שנרשמו בחוק) שווה אותה. כל הכבוד ליוזמי החוק והאנשים המקדמים אותו. המשיכו כך !!! וכל המתנגדים, במקום לזרוע פחד ואימה ולתאר כאילו הולכים לאסוף מי יודע מה, אולי תציעו הצעות קונקרטיות, איך לאסוף מידע ולשמור אותו בצורה אחראית, ולא רק להציע שלא לאסוף אותו ?זה פתרון קל מדי ולא רציני.

אני חושב שדרך כלל חוק כזה יכול להועיל, אם המטרה היא איסוף מידע על הישגים.
העניין הוא שבחינוך יש הרבה מעבר לציונים.
לא הכל הוא בר מדידה.
וכיצד אוספים מידע שהוא אינו בר מדידה?
כיצד מספר התלמיד את סיפורו, וכיצד הוא מגלה לנו מי הייתה המורה שכיוונה אותו לחיים, וכיצד התייחס אליו מורה בשיעור זה או אחר?
הבעיה היא שבעידן שלנו כולם להוטים להשיג מידע, אבל שוכחים שמערכת החינוך היא לא תעשיה - תפקידה לגדל אנשים. להפוך ילדים לבני אדם. טובים, ראויים, חופשיים ומיומנים לחיים. כיצד ניתן למדוד כאן הישגים...?
בהצלחה.

מערכת החינוך זקוקה לסדר.
סוף כל סוף מישהו בא לעשות סדר, אל תפריעו לו.